פסק-דין בתיק עפ"ת 50776-09-11

לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה בחדרה, (להלן - " בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן בהעדר המערער ביום 29.6.11 על ידי השופט מ. גנות בתיק 5917-05-10.

המערער הובא לדין בבימ"ש לתעבורה בגין עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62 (3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ותקנה 169 (ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961.

בעובדות כתב האישום נטען כי המערער נהג ביום 20.2.10 שעה 00:00 ברכב כשבגופו נמצא ריכוז של 560 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

המערער זומן כדין ליום 29.6.11 ומשלא התייצב הוא הורשע בהעדרו ונידון לעונשים הבאים:

3500 ש"ח קנס, 28 חודשי פסילה בפועל ו- 12 חודשי פסילה על תנאי.

המערער הגיש ביום 17.7.11 בקשה לביטול פסק הדין, כשהוא טוען כי בא כוחו רשם ביומנו שהדיון נקבע ליום 10.7.11 וזאת "עקב טעות אנושית .." - סעיף 1 לבקשה. הסיבה לאי ההתייצבות של המערער ובא כוחו נבעה מ- "טעות טכנית ו/או כשל של הח"מ (קרי, בא כוח המערער)"  - סעיף 5 לבקשה ושבה המשיך וטען ב"כ המערער כי הוא עדכן את יומנו בתוכנת מחשב לחודש יולי במקום חודש יוני.

בימ"ש לתעבורה דחה את הבקשה מבלי לנמק את החלטתו.

על ההחלטה דנן מופנה הערעור שבפני.

המערער חזר על טענותיו שהעלה בבקשתו, בהודעת הערעור וטען כי המדובר בטעות שיש בה כדי לבסס הסבר סביר להיעדרות. ב"כ המערער העלה מספר טענות ביחס לראיות הקיימות נגד המערער, אם כי בבקשה ובהודעת הערעור לא טען דבר.

המערער טען גם כן ביחס לחומרת הדין, הפנה לנסיבותיו האישיות של המערער, למצבו הכלכלי הקשה ולכך שמקור פרנסתו הוא קצבת הבטחת הכנסה. המערער נוהג משנת 89 ועברו אינו מכביד. בעבר היה מכור לסמים ולאחרונה עבר בהצלחה תהליך גמילה.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. הפנתה לפסיקה הקובעת כי טעות, גם טעות אנוש של בא כוח המערער ברישום מועד הדיון אין בה כדי לבסס את העילה של הצדק סביר להיעדרות מהדיון.

עוד טענה המשיבה כי העונש אינו חמור.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בימ"ש לתעבורה, בהחלטתו הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין, בבקשה, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

העילות לביטול פסק הדין שניתן בהעדר נקבעו בסע' 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, שקבע שתי עילות חלופיות: העילה הראשונה - מתן הסבר סביר להיעדרות והשנייה - להראות כי קיים חשש ממשי לעיוות דין.

ללהלכה הנ"ל ראו רע"פ 9811/09 סמימי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.12.09), רע"פ 5146/09 שרעב נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 28.7.09), רע"פ 1773/04 אלעוברה נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 23.2.04), רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל(ניתנה ביום 2.10.03) (להלן: " פרשת איטליא"), רע"פ 5377/03 וגדי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 29.6.03), רע"פ 8333/09 חביבי נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.10.09) ורע"פ 511/10 ג'אודאד על אבו מוהנא נ' מדינת ישראל (ניתנה ביום 25.1.10).

לא עלה בידי המערער, לטעמי, להראות כי בעניינו מתקיימת של אחת משתי העילות דנן.

זאת ועוד, כבר נקבע כי טעות בין אם זו של המערער או של בא כוחו, אינה יכולה לשמש עילה מוצדקת להיעדרות מהדיון, על כך עמד בית משפט העליון בפרשת איטליא באומרו כי:

"... שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון. דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו..." (שם בעמ' 803).

ראו גם רע"פ 9175/09 יששכר נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 24.6.10 ורע"פ 1885/08 סמאני מוגאס נגד מדינת ישראל (ניתנה ביום 3.3.08).